אתה תהיה מסומן למשך כל ימי חייך, לא על ידי הסביבה שלך, שסביר להניח שלא תדע במה אתה עוסק, אלא על ידי עצמך. יהיו רגעים שאתה תרגיש כמו..."
"זונה?" קטעתי.
היא חייכה במרירות. "כן, ילד, אתה תרגיש כמו זונה."
שתקתי.
"ו... אין דרך חזרה. לא תוכל למחוק את מה שעשית, את מה שהיית."
"אני רוצה לנסות," אמרתי בטון שקט.
חמש שנים אחר כך, אנדי בן ה־44 רוצה לפרוש, למצוא בת זוג ולהקים משפחה. אבל יש לו בעיה: המקצוע שלו הוא סרוגייט - מלווה מיני של נשים המתקשות לתפקד מינית ואינטימית.
איזו אישה תרצה לקבל אותו כבן זוג, ותרצה בו כאבא לילדיה? איזו אישה בכלל תסכים להשלים עם עברו? איך יוכל להשתחרר נפשית מהתפקיד שהתמסר אליו במשך כל כך הרבה זמן?
העזרה הנדירה שמושיט אנדי לנשים שאותן הוא מלווה, מתבררת כחרב פיפיות. אותו כלי שהמשתמש בו, גם נפצע ממנו. דורין, המנחה המנוסה והחריפה של אנדי, ואשת סודו, הזהירה אותו מכך.
'חרב פיפיות' הוא רומן על בדידות שמקורה בעזרה לזולת, ועל המחיר האישי והחברתי שמשלמים מטפלים מיניים רבים בשל עיסוקם. זהו ספר המלמד על סטנדרט אינטימי ומיני חריג באיכויותיו, ועל קשב ורגישות יוצאי דופן.
מלבד העלילה המרתקת והמפתיעה, עומדת מאחרי הרומן 'חרב פיפיות' תפיסה טיפולית מקיפה, מעמיקה ומגובשת.
חרב פיפיות
לפני כארבעה חודשים עזב אהרון לייב, היום בן 20 ,את החסידוּת. אנדי בינו, המטפל שלו, מלווה אותו בתהליך היציאה לעולם החילוני.
אהרון לייב היה ילד סקרן, מרדן, חריף שכל ורגיש. כזה הוא גם כגבר. מילדות הרגיש את הקושי להיות שייך לחברה שאינו מתאים לה. נישואיו לחנה שיינה, אשתו האהובה, והקשיים שחווה הן בקשר האישי והמיני איתה והן בחייו בחסידות, הובילוהו לעשות שינוי בחייו.
אהרון לייב משתף את הקורא בהתבוננות שלו בעולם הרגשי של התרבות החרדית, ובאופן בו הוא מעצב לעצמו את דרך האמונה האישית שלו באל.
תוך חודשים ספורים הוא מצליח לארוג את חייו מחדש בסיועו של אנדי, אותו למדנו להכיר ברומן 'חרב פיפיות'.
ב'מקום בשדה השכינה' מתאפשר לקורא להציץ לעולמו של מטופל צעיר וחריג מאוד, ולתהות מה היה עולה בגורלו לו פגש מטפל אחר.
מקום בשדה השכינה
הַזִּקְנָה אינה אטרקטיבית במיוחד, לא לזקן ולא לסובבים אותו. כנגד הייאוש, הבדידות והעלבון, מצליחים שני קשישים, מר לואיס ומר קולבר, לקיים ידידות עמוקה ונאמנה, רגע לפני שהחיים נגמרים.
הדרך הטובה ביותר למות מקיף באומץ מכלול של הוויות קיומיות בעולמו של הקשיש בהן: מיניות, חיוניות, נדיבות ונתינה, קשר עם המשפחה הקרובה, ציניות ושובבות.
האמנם צריך להזדקן כדי לחוות את כל אלה?
הדרך הטובה ביותר למות מיועד לכל מי שחפץ לחיות עוד בחייו.
הדרך הטובה ביותר למות
צל הגוף
תווים של פשטות
"יש דבר כזה, לקנות מודלים בחוץ?"
"כן, קוראים לזה 'רכישה עצמאית של מודלים'."
נאנחתי. מתאים לי לקנות מודלים בחוץ כי מהבית הדפוק שלי אין לי מה לקחת לחיים.
שון וידר, נער בן שבע עשרה וחצי, חי בבית שלא טוב בו. המחשבות של שון והשפה הבוטה שבה הוא משתמש, משקפות מציאות של מתבגר, שהחיים "על הזין שלו". אך משהו קורה לנער הזה בהמשך. שון נאלץ לשפר את ממוצע הציונים שלו כדי להישאר בקבוצת הכדורסל שהוא כה אוהב. לשם כך הוא פוגש את דין פורמן, מטפל חריג ומיוחד, שרואה חשיבות גדולה יותר בהתפתחות אישית, מאשר עיסוק בציונים. שון מסתקרן, ומתמסר לתהליך שבו הוא פוגש חוויות ועשיות שמעולם לא חווה. הוא לומד לדבר אחרת, להתנהל בצורה שונה משהכיר, להיפרד מכעס על הוריו, לשנות את הקשר עם אחותו הקטנה, להקשיב לגופו, וגם להתחבר לבת כיתתו, נערה שקטה ונבונה.
נערים רבים יכולים להזדהות בקלות עם שון, בשלב שבו היה חי בבית מורכב, ונראה שחייו הולכים לשום כיוון. רבים מהם יכולים לייחל לתהליך המואץ של התפתחות בסביבה מאפשרת ודידקטית. לקוראים ולקוראות של "תווים של פשטות", מוגש סיפור על שינוי ומעבר מעמדה נחותה לעמדה טובה יותר. הגישה הפסיכותרפית העומדת בבסיס התהליך ששון עובר, מאפשרת לו לשנות את עולמו הפנימי, ובה־בעת לשנות באופן מעשי את ההתנהלות שלו בחברה.
