"זונה?" קטעתי.

היא חייכה במרירות. "כן, ילד, אתה תרגיש כמו זונה."

שתקתי.

"ו... אין דרך חזרה. לא תוכל למחוק את מה שעשית, את מה שהיית."

"אני רוצה לנסות," אמרתי בטון שקט.

חמש שנים אחר כך, אנדי בן ה־44 רוצה לפרוש, למצוא בת זוג ולהקים משפחה. אבל יש לו בעיה: המקצוע שלו הוא סרוגייט - מלווה מיני של נשים המתקשות לתפקד מינית ואינטימית.

איזו אישה תרצה לקבל אותו כבן זוג, ותרצה בו כאבא לילדיה? איזו אישה בכלל תסכים להשלים עם עברו? איך יוכל להשתחרר נפשית מהתפקיד שהתמסר אליו במשך כל כך  הרבה זמן?

העזרה הנדירה שמושיט אנדי לנשים שאותן הוא מלווה, מתבררת כחרב פיפיות. אותו כלי שהמשתמש בו, גם נפצע ממנו. דורין, המנחה המנוסה והחריפה של אנדי, ואשת סודו,  הזהירה אותו מכך.

'חרב פיפיות' הוא רומן על בדידות שמקורה בעזרה לזולת, ועל המחיר האישי והחברתי שמשלמים מטפלים מיניים רבים בשל עיסוקם. זהו ספר המלמד על סטנדרט אינטימי ומיני חריג באיכויותיו, ועל קשב ורגישות יוצאי דופן.

מלבד העלילה המרתקת והמפתיעה, עומדת מאחרי הרומן 'חרב פיפיות' תפיסה טיפולית מקיפה, מעמיקה ומגובשת.

אהרון לייב היה ילד סקרן, מרדן, חריף שכל ורגיש. כזה הוא גם כגבר. מילדות הרגיש את הקושי להיות שייך לחברה שאינו מתאים לה. נישואיו לחנה שיינה, אשתו האהובה, והקשיים שחווה הן בקשר האישי והמיני איתה והן בחייו בחסידות, הובילוהו לעשות שינוי בחייו.

אהרון לייב משתף את הקורא בהתבוננות שלו בעולם הרגשי של התרבות החרדית, ובאופן בו הוא מעצב לעצמו את דרך האמונה האישית שלו באל.

תוך חודשים ספורים הוא מצליח לארוג את חייו מחדש בסיועו של אנדי, אותו למדנו להכיר ברומן 'חרב פיפיות'.

ב'מקום בשדה השכינה' מתאפשר לקורא להציץ לעולמו של מטופל צעיר וחריג מאוד, ולתהות מה היה עולה בגורלו לו פגש מטפל אחר.

הַזִּקְנָה אינה אטרקטיבית במיוחד, לא לזקן ולא לסובבים אותו. כנגד הייאוש, הבדידות והעלבון, מצליחים שני קשישים, מר לואיס ומר קולבר, לקיים ידידות עמוקה ונאמנה, רגע לפני שהחיים נגמרים.

הדרך הטובה ביותר למות מקיף באומץ מכלול של הוויות קיומיות בעולמו של הקשיש בהן: מיניות, חיוניות, נדיבות ונתינה, קשר עם המשפחה הקרובה, ציניות ושובבות.

האמנם צריך להזדקן כדי לחוות את כל אלה?

הדרך הטובה ביותר למות מיועד לכל מי שחפץ לחיות עוד בחייו.